אמא לא אוכלת
יפעת תמיד היתה רזה אבל רק לאחר מות אמה, והיא אם לשלושה ילדים, אובחנה כאנורקסית: "קשה לי להשלים עם הגוף שלי כשהוא יותר שמן. תמיד תהיה לי מלחמה עם אוכל, אף פעם לא נהיה ידידים. אני מבועתת מהרעיון שגבינה צהובה תיכנס לי לפה"
אני מתחננת
"אני מתחננת: אל תוותרו עלי כל כך מהר" לאחר שהגיעה ל-27 ק"ג, והיא במצב סופני, זועקת גל שזיפי את הזעקה האחרונה, אולי, לחיים. "אני הולכת לישון בלילה ולא יודעת אם אני אתעורר למחרת בבוקר. זוהי שגרת היום יום שלי. אני אוכלת כשאני יכולה. זה כואב. לפעמים פשוט לא מבינים כמה שזה כואב. אני מדממת מבפנים. האוכל פוצע אותי.